במשך כל תקופת בית שני הייתה ירושלים העיר הגדולה היחידה בארץ ישראל שהייתה בעלת אופי יהודי מובהק.

ירושלים הייתה מרכז חיי הדת של כל היהודים, גם לאלו ששהו בגולה, אשר נשאו עיניהם לירושלים ועלו לרגל אליה